הסדרי ראיה בתקופת החגים

סוגיית חלוקת שהיית הילדים במהלך החגים אצל הורים הינה סוגיה רגישה ועדינה.

לא פעם נתקלים הורים לילדים מתחת לגיל 18, אשר אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת בשאלה אצל מי יהיו הילדים במהלך חופשת החגים.
כאשר זוג עובר הליך של פרידה או גירושין הסדרי הראיה השוטפים וכן אלו שנקבעים לימי החגים, בדרך כלל נקבעים בהסכם, או בפסיקה של ביהמ"ש.
במרבית המשפחות החלוקה בין ההורים בתקופת החגים נקבעת באופן שווה, כאשר הילדים שוהים אצל צד אחד במחצית מהחגים באותה שנה ואצל הצד השני במחציתם השניה. בשנה לאחר מכן הסדר מתהפך.
יוצא איפוא כי הילדים חוגגים כל חג אצל אותו הורה פעם בשנתיים. כך לדוגמא, אם ילד שהה עם אימו בערב פסח, ישהה עם אביו בערב הפסח בשנה שלאחר מכן וכך הלאה.
כמו כן נהוג לחלק את החגים הארוכים (ראש השנה, פסח וכו') לשני חלקים. כאשר הילדים שוהים בערב חג ראשון אצל אחד ההורים, ישהו אצל ההורה האחר בערב החג השני.
באשר להסדרי הלינה בחג, בדרך כלל ינהגו ההורים, בהתאם לנוהג בסופי שבוע.
באם הקטינים מתחת לגיל 3, בדרך כלל לא ילונו אצל ההורה שאינו משמורן.

כאשר קיימת מחלקות בין ההורים בחלוקת הסדרי הראיה בחגים, ממנה בית המשפט או בית הדין הרבני, את פקיד/ת הסעד, באזור המגורים של הילדים, בכדי לקבל המלצות מגורם מוסמך. בית המשפט או בית הדין אינם חייבים לקבל המלצות אלו.

חשוב לזכור כי כל עוד יש הסכמה בין ההורים ותקשורת טובה, ניתן לגשר על כל המחלוקת, לרבות הרצון של כל הורה להיות עם ילדיו במהלך החג. מאידך, כאשר הסכסוך בין ההורים הוא סכסוך מתמשך וכל סוגיה הופכת להיות נושא למחלוקת, ניתן בקלות גם להפוך את שהיית הילדים בחגים למלחמה. על כן יש חשיבות מכרעת, להגיע להסכמות בעניין הסדרי הראיה בכלל ובחגים בפרט, בהסכם הפרידה בין ההורים.

פורסם ב: מאמרים

לא ניתן להגיב.