נישואין אזרחיים- לא מה שחשבתם

מה תוקפם של נישואין אזרחיים במדינת ישראל? האם יש לנישואין אזרחיים יתרונות?
כדאי להישאר עם המסורת ולהינשא כדת משה וישראל?

במאי 2007 התקיים כנס לשכת עורכי הדין באילת, בין היתר נערך שם פאנל בנושא "זוגיות אזרחית". מהותו של הפנאל הייתה לבחון את ההשלכות של פסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון על זוגיות אזרחית בישראל.

במדינת ישראל יש רק דרך אחת להינשא – נישואין כדת משה וישראל, ברבנות.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת תרבות של נישואין אזרחיים, בה אזרחי מדינת ישראל, נישאים באחת המדינות מעבר לים. הסיבות לנישואין אזרחיים בחו"ל הן מגוונות:
חלק מהציבור מעוניין להינשא בנישואין,שאינם נישואין דתיים,ולא חלה עליהם מערכת החוק הדתי. חלקם, אינם יכולים להינשא באפשרות שמעמידה לרשות המדינה, היינו, בנישואין דתיים. אנשים כגון כהן וגרושה, בני זוג שאינם מאותה דת ועוד.

פרוצדורת נישואין אזרחיים שונה ממדינה למדינה, אולם התוצאה היא דומה. בני הזוג שבחרו להינשא נישואין אזרחיים בחו"ל, חוזרים לארץ, כשהם נשואים זה לזו.
ראשית, חשוב להבין כי הנישואין האזרחיים מוכרים במשרד הפנים בפן הפרוצדוראלי. היינו מבחינת הרישום בתעודת הזהות ובמשרדי הממשלה השונים- אין הבדל כיצד ואיפה נישאו בני הזוג.
גם מבחינה מהותית, נישואין אלו מוכרים וחלה על המערכת שיצרו בני הזוג, זכויות וחובות החלות על בני הזוג נשואים במדינת ישראל.

 

אם כן, מה בכל זאת השוני?

פסק הדין המשמעותי החשוב שניתן לאחרונה בבג"צ בנושא זה, המתבסס על פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, גורס כי בני זוג יהודים שנישא בנישואין אזרחיים בחו"ל, חייבים לקבל פסק דין לגירושין מבית הדין הרבני.
בני זוג שנישאו ברבנות, זקוקים לפסק דין לגירושין שניתן לקבל רק לאחר שצד הוכיח שקיימת לו בהתאם להלכה היהודית עילת גירושין.

 

בנישואין אזרחיים לא זקוקים בני הזוג לשיטת האשם ולחפש עילה עפ"י הדת. מספיק כי הוכיחו לבית הדין שהקרע ביניהם אינו ניתן לאיחוי.

הליך של קבלת פסק דין לגירושין עלול להימשך שנים רבות, לרבות ניסיונות לשלום בית. לאחריו, על בני הזוג שנישאו ברבנות להסדיר את הגט בפועל. היינו, ניתנת הגט ע"י הבעל וקבלתו ע"י האישה. באם לא מסדירים את הגט, בפועל, מרצון, אין גירושין.
מאידך, עפ"י פס"ד של בג"צ, זוגות שנישאו בחו"ל, אינם זקוקים לגט בפעול, אלא רק לפסק הדין, כאמור.
באופן טבעי, הדבר מביא למסקנה כי בעיית העגינות אינה קיימת בסיטואציות כגון אלו, שכן האישה לא זקוקה לגט מהבעל, אלא רק לפס"ד שניתן ע"י בית הדין.

 

ומה לגבי מזונות אישה?

על פי הדת היהודית, זכותה של אישה נשואה לקבל מזונות עבור עצמה, מבעלה, כל עוד היא נשואה לו. מאידך, בנישואין אזרחיים, בהתאם לפס"ד שניתן בבית המשפט העליון, יבחן בית המשפט את הזכות למזונות של בן הזוג החלש מבחינה כלכלית (בד"כ האישה) וכן את החוזה שנוצר בין בני הזוג במהלך החיים המשותפים שלהם. דמי המזונות יפסקו עפ"י ההסכמה החוזית בין בני הזוג.

 

האם יש סוף למרוץ הסמכויות?

אספקט נוסף וחשוב הוא מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, אשר קיים אצל בני זוג שנישאו ברבנות.
בפסה"ד שהוציא בג"צ, נקבע כי בנישואין אזרחיים לא ניתן לכרוך לתביעת הגירושין את עניין הממון, המזונות ושאר העניינים הקשורים לפרידת בני הזוג. הסיבה לקבעה זו הינה שאם בית הדין הרבני אינו מכיר בנישואין מסוג אלו, צירוף הנושאים הללו לתביעת הגירושין אינה יכולה לעמוד בקריטריונים השונים שנקבעו.
בפועל, המשמעות היא שעל בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, לא חל מרוץ סמכויות. המשמעות היא שכל אחד מבני הזוג אינו צריך לחשוש מכך שבן הזוג השני יקדים אותו לערכאה המשפטית הנוחה לו. העניינים הקשורים לגירושין ידונו רק בבית המשפט לענייני משפחה.
אומנם בפן המשפטי שאלה זו עדיין נשארה סבוכה, שכן יש פוסקים בבית הדין הרבני, שסבורים שעדיין ניתן לכרוך את העניינים הכרוכים לגירושין לתביעת הגירושין בבית הדין ועל כן, רק פסיקה של הערכאות השיפוטיות בעתיד תוכיח לנו כיצד הלכה זו מיושמת הלכה למעשה.

פורסם ב: מאמרים

לא ניתן להגיב.